<h1>ראב"ן שו"ת סימן נ"ב</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
ועוד יודיעיני על דינא דבר מצרא, שאם מכר לגוי שמותי משמתינן ליה עד דמקבל עליו כל אונסין דאתי מחמתיה, אע"ג דישראל לא יהיב דמי טבי ותקולי כגוי, או דילמא לכשרוצה בדמי דיהיב הגוי. ויחכימנו לדון דין אמת ומשפט ושלום. ועל המצרנות ששאלת, נראה לי דאפילו אין ישראל רוצה לקנות משמתינן ליה, משום דא"ל אריא ארבעת אמצראי להזיקני ואין לך להזיקני דעל המזיק להרחיק את עצמו היכא דמזיק בידים, דאפילו לר' יוסי דאמר [ב"ב כ"ה:] על הניזק להרחיק את עצמו הכא גיריה הוא דהא במקום שמרביצו מזיק ומודה ר' יוסי בגיריה דעל המזיק להרחיק. ונראה לי דמשום הכי גדרו הראשונים וגזרו חרם שלא ימכור בר ישראל קרקע לגוי במצר ישראל, דדין גמור דנו. ואין מפרשין לחכם ולא שונין, לכן לא הארכתי ואם שגיתי אתה הוריני.
